אחד התחביבים הבולטים שאני מטפחת (שקר. אחד התחביבים הבודדים), הוא ציד פריטים בחנויות של פרחות. היות ואני דרה בסמוך לאחד מן המעוזים המרכזיים של חנויות מסוג זה, יוצא ששכללתי את התחביב לדרגת אמנות של ממש. כך למשל, בעודי חמושה בתירוץ לגיטימי של אימון בסטודיו סי, השוכן בלב ליבו של המעוז אני מסתערת ודולה פריטים משל הייתי שולת פנינים שחורות בפולינזיה הצרפתית לכל הפחות. אתמול, הגעתי בטעות לשיעור שאינני נוהגת לפקוד מפני שאני מלכת הפדלאות, כך שביליתי את כל שלושת רבעי השעה של השיעור בניסיון להצליח לנשום כיאות, בהצצות תכופות לשעון הקיר המזדחל ובפינטוז על האופן בו אפצה את עצמי בחנויות הסמוכות.
כמובן שכל טיול שכזה על חשבון בילוי זמן יקר עם מישמיש האהוב, מעורר אצלי רגשות אשם כבדים (ספוטד: אני. בוגדת בבני עם פריטים בשקל תשעים), ולכן הספתח שלי תמיד באותם טיולים מתוקים וגנובים הוא ביקור בחנויות הכל בדולר למינהן ובחנויות לבגדי ילדים (לרוב מדובר בבגדים נטולי חן באופן הפוצע את העיניים, עם זאת ניתן למצוא שם תמיד גרביים מצוייצות עם הדפסים של דמויות אהובות ומיני שמונצעסים בסגנון), בהן אני מלקטת בזריזות כמה דברים להשקטת המצפון הדואב (אמא רעה. רעה). אמש חזרתי אליו כשבחיקי השלל הבא: מטרייה, כובע וכפפות של הדרדסים, שתי פיג'מות - האחת בהדפס של הליקופטרים עם הכיתוב Best Pilot Ever, והשנייה פיג'מה קלאסית עם ציורי עכברונים. בנוסף, עברתי גם בסניף רולדין הסמוך ואספתי שם עוגיות ענק עם סוכריות עדשים בתוכן, וכן שתי סופגניות עם שוקולד וסוכריות.
משסיימתי את חובי למצפון המציק, פניתי למטרה שלשמה הגעתי, כריית /שליית/דליית בחרו את המילה המועדפת עליכם, הפריטים הראויים מתוך ערימות הזבל הצעקני שקרצו לי מכל עבר. כמו שאמרתי, פיתחתי עין מקצועית ממש וקורה לא אחת שכשאני מופיעה עם הפריטים הזולים לעבודה, אני מקבלת תגובות כה חיוביות ויש הבטוחים (למעשה, הבטוחות) כי מקורם של הפריטים הוא בחנויות מעצבים שמעולם לא פקדתי. אני חושבת שהסיבה לכך טמונה בראש ובראשונה במנטרה המלווה אותי שנים : קונטקסט, קונטקסט, קונטקסט! הפריטים בחנויות הללו מצטיינים בנוסף להיותם עשויים מחומרי גלם זולים, בעודף טרנדיות, כך שניתן לשלב אותם עם פריטים אחרים ולקבל מראה יותר מתוחכם וקולי. בקיצור, לעולם לא יילבשו כהוויתם, תמיד עם קריצה מסויימת. מקווה שאני מובנת, כי כבר הצלחתי לבלבל את המוח אפילו לעצמי עם כל אורך הסיפורי הזה.
לפיכך, השלל של אתמול כלל: סוג של סוודר מפוייט (מלשון פאייטים) ומנצנץ, חצאית ארוכה שחורה ושמלת קולור בלוק בצבעי שחור, לבן, חרדל. שלושת הפריטים יחד (אם עוד פעם אחזור על המילה הזאת, תירו בי) עלו 150 שקלים (האאא!!!) חולצה בודדה בזארה עולה יותר (ומי כמוני נתינת זארה נאמנה משכבר הימים, יודעת).
בקרוב אעלה פוסט מציאות - מבטיחה!
