Translate

יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

פרח'-בוהו שיק

אז בלי הקדמות מיותרות, התנצלות ושאר חיבוטי מקלדת משמימים, בעקבות הפוסט הזה של מרג'ורי שגיליתי בדיליי לא חינני רק שלשום, ושיותר מעשה לי את היום, התחשק לי לשתף אתכם בבוהו לוק הקיצי שהצלחתי להרכיב באמצעות חנויות הפרחות הנושקות למקום מגוריי. מסתבר שגם הצפון משופע בחנויות פרחות משובחות לא פחות מאלו שברחוב ביאליק הרמת גני, המתחם הקודם שלי (אם כי חוק המספרים הגדולים עובד לטובת האחרון ללא ספק).
אם כן, דבר אחד שהחנויות הללו מצטיינות בו מאוד הוא התרגום המיידי ביותר של טרנדים (ומי שחושב שזארה ושות' מיידים לא יודע על מה הוא מדבר) לשפת רחוב. בשפת רחוב הכוונה בעיקר לבדים הזולים ולגסות הצעקנית של הדיטליים, לכן דרושה עין מקצועית מיומנת בכדי למזער את האפקט הנ"ל.
בתיאוריה אני נגעלת מטרנדים (המילה הזו דוחה אותי זה ברור. בייחוד מאז הספר ההוא של אורלי קסטל בלום שהגחיך למוות את כל העניין), בפרקטיקה אני מוצאת את עצמי מאמצת אותם (לא את כולם. ניטים, למשל לאאאא) אבל משתדלת להעביר את האימוץ תחת מכבש הפרשנות האישית שהופכת את כל העניין ליותר לגיטימי ופחות וולגרי בעיני.
בעונת הקיץ האחרונה חיבבתי למשל את הטרנד הטרופי (אולי עוד אראה לכם, כן בדיליי ברור שבדיליי. טוב שנזכרתי. לגמרי), אבל אהבתי ממש את הבוהו שיק עם כל הגלביות והחולצות הרקומות האווריריות. אני יכולה לומר שמאז ומעולם הייתה לי חיבה מיוחדת לחולצות רומניות רקומות. בניינטיז, גיל ההתבגרות שלי, כשהן ממש לא היו באופנה, זו הייתה אובססיה של ממש. חיטוט ממוקד אצל סבתא שלי הניב לי אז שלל נאה של מיטב החולצות הרקומות שלה מתקופת ריקודי העם בקיבוץ (שמאז אבד לצערי), שחרשתי עליו כל תקופת התיכון והרגשתי סופר קול. בקיצור, מאז שככה האובססיה לכל אלו ובקיץ האחרון היא התעוררה מחדש.
אני מציגה לפניכם קומץ נבחר:



פרח'י בוהו#1

פרח'י בוהו#2

גלביית הפפאיה: H&M

גלבייה מקסיקנית, מאידך.לא זול בכלל. היישר מאיביי
*מתנצלת על איכות התמונות (חוסר האיכות), לאחרונה דווקא האדריכל התחדש במצלמת SLR חדשה שאני אוהבת לצלם בה, אבל עדיין נאמנה יותר לאייפוני המקשיש. כמו כן, כפי שאתם רואים גיהוץ הנה מטלה דומסטית שאני באדיקות מתעלמת ממנה (מתרצת את זה כאקט מירב מיכאלי שלי), האדריכל מוסר את חולצותיו לגיהוץ בתשלום ולגבי השאר, אנחנו מסתדרים עם זה כמו שהמייבש בוחר להגיש לנו.