אז מצאתי עבודה. לא משרת חלומות. זנחתי בינתיים את התוכנית ללמוד. אחרי התקרית הקודמת עם המנחה מהטכניון, נקטתי בכמה מהלכים היסטריים-טיפשיים, מה שגרם לי לעצור ולקחת פסק זמן מכל העניין לבינתיים.
העבודה היא בתחום ייעוצי, בעיקר ייעוץ פרטני ומדובר במשרה מעין ציבורית כך שהמשכורת רחוקה מזו שהורגלתי אליה (שגם היא הייתה טעונת שיפור.. שערו בנפשכם).
מבחינתי ההיי לייט של כל העניין הוא שהמשרד ממוקם דרומית לחיפה, כך שעל מנת להגיע אני נדרשת לעבור דרך מנהרות הכרמל. מה אומר? זו חוויה מרחיבת נפש. לגמרי. אני לא יודעת אם יצא למי מכם לנסוע במנהרות הללו ובאילו נסיבות, אולי זה טיפשי, נסעתי בהן עשרות פעמים, אבל אני לא מפסיקה להתלהב.מרגישה קצת כמו עליסה בכל בוקר וערב. הנסיעה עצמה לא מאוד קצרה (אני חושבת שהאורך הכולל של שני חלקי המנהרה הוא כשבעה קילומטרים, אל תתפסו אותי במילה), ובגלל שעוברים בתוך ההר ומתחת לאדמה, אין קליטה של רדיו. אני נוסעת לאורכה בדממה ומרגישה סוג של עיסוי תודעתי. בחיי. כיף חיים לצאת פתאום בצד השני של ההר וכל זה תוך כמה דקות (חסכון טהור של שעה וחצי!!!). כיפאק למהנדסי המנהור!!! לא הייתי נהנית יותר גם אם הייתי נוסעת בכל בוקר על גשר ארסונד.
 |
| פועלת ביום חגה: אתמול ה-1 במאי |
 |
SPORTY ME
