Translate

יום שלישי, 18 במרץ 2014

לוזר לנד

אני מודעת לעובדה שהפוסט הזה הוא לגמרי אוף אוף טופיק, אבל אני חייבת לכתוב אותו בכל זאת. השבוע שעבר היה אחד השבועות המגעילים שחוויתי אבר.
לוזר לנד 1: זה התחיל במייל תמים למראה שהגיע במוצאי שבת מהמיועדת להיות המנחה שלי לדוקטורט. במייל היא בישרה לי בשפה יבשה כי לאחר שיחה עם ראש המגמה, לא אושר לה להנחות סטודנטית לדוקטורט (היא הדגישה כי הסיבה נעוצה בשלב האקדמי בו היא נמצאת), אז בקיצור ביוש. מאחלת לי הצלחה והיה נעים מאוד. מה לומר? בשפה עדינה וללא אובר דרמטיות אני רק אציין שהתרסקתי לי. האדריכל ליטרלי נאלץ לגרד את שאריות יישותי מהרצפה. למעשה עבדתי כבר כחודשיים על כעין הצעה. היה לי נושא (שהלהיב אותי! יי), הייתה לי מנחה (שחשבתי למקסימה ומעוררת השראה) והיה לי מוסד (הטכניון!). עולמי הרגשי היה כה תלוי בכל אלו!! כבר קראתי וכתבתי (והמנחה המיועדת התרשמה), ואז זומנתי למפגש עם ראש המגמה. לא אכביר מילים אודותיה, אני רק אומר ששררה בינינו חוסר כימיה מוחלטת. יותר נכון, היא שנאה אותי לגמרי מהרגע הראשון. הגעתי למפגש אחרי מחלה. לראשונה בחיי חליתי בשפעת והיה נורא. אבל החלמתי. רק הקול שלי לא היה עדיין במיטבו וקצת השתעלתי. היא פשוט נגעלה ממני, משל עמדתי להדביק אותה באבעבועות שחורות. התקילה אותי בשאלות לא קשורות, וכאמור לבסוף לא אישרה להנחות אותי. פניתי אליה מאז פעמיים, אבל היא לא מגיבה. 
לוזר לנד 2: על מנת לבסס את ההשערה כי זה לא השבוע שלי, חלמתי קלות ביציאה מהחנייה וסידרתי למישהו דלת אחורית יפה ומשופצרת. ביוש 2000 שקלים חדשים, למה הייתי צריכה אתכם אניווי??
לוזר לנד 3: מישהי שמלמדת יחד איתי במכללה החליטה לוותר על אחד הקורסים שלה עקב עומס ופנתה אליי כדי שאחליף אותה. כמובן שהתלהבתי לקבל קורס נוסף, אבל אופס. לא השבוע מותק. המנהלנית החליטה "עקב שיקולים מערכתיים" להעביר את הקורס למישהי אחרת.
חוץ מזה, אני משתתפת כחוקרת מן החוץ במחקר באוניברסיטה. המחקר בגדול הוא על קשישים ובחלק הנוכחי אני צריכה לראיין אותם. יצא לי לפגוש אנשים מרתקים עם סיפורי חיים מדהימים פשוט. רק מה, כל הזקנה הזאת בתוספת סיפורי חיים שכוללים פרק נרחב בשם "שואה" התיישבו לי השבוע על קרקע לא סימפטית במיוחד. התוצאה: בלוז ודרומה מכך (דיכאון).
את נקודת האור השבוע סיפקו לי הג'וקים הקטנים עם תחפושות הפורים שלהם. המישמיש החליף במהלך החג ארבע תחפושות. את הראשונה (מכשף האופל) הוא הגה בעצמו ואף את כל האקססוריז ליקט לבד. האחרות היו יותר קונבנציונליות, הפפאיה לא כל כך הבינה את נושא החג, אבל עטתה על עצמה תלבושת סינית.
אני לכשעצמי, שונאת להתחפש. מאז ומעולם. הייתי קצת מופתעת כשכל חברותיי התרגשו, עמלו על תחפושות מושקעות והלכו למסיבות. משבר גיל הארבעים כזה.
צ'ירס לשבוע מוצלח יותר.