ברגוע

סוף השבוע האחרון עמד בסימן מנוחה. השבוע שחלף היה לי קשה. חוץ מזה שהייתי חולה, בעבודה עוברת עליי תקופה קשה ומבלבלת מאוד שאין לי כוח להכביר מילים אודותיה, כך שסוף השבוע היה דרוש לי ביותר.
סוף השבוע שלנו החל בשגרת חמשוש הרגילה של קניות, ארוחת בוקר, בישולים (איזו מאמא אני) וכו', והמשיך ברביצת עיתונים עם נגיעות של מטלות הכרחיות (זהו האפיל הסוף שבועי האהוב עלי ביותר! בייחוד בחורף). אמש, נאלצתי לקטוע את הרביצה המפנקת לצורך אמהות.. מישמיש ואני (מחוזקים בנבחרת חברינו) צפינו במחצית הראשונה של "טרופותי". חייבת להודות שלבורותי לא הכרתי את הסיפור של ג'וליה דונלדסון, וממה שהספקתי לצפות, אם אמנם ההצגה נאמנה למקור, לא התפעלתי במיוחד. הסיבה שגרמה לנו לנטוש את ההצגה ולא לשוב אחרי ההפסקה, הייתה שההצגה ממש מפחידה. מדובר בתמצית מרוכזת במיוחד של כל הפחדים הקלאסיים המלווים את גיל שלוש (כאילו שועל, נחש ומפלצת בשם טרופותי?!), שבשילוב עם כל המסגרת התאטרונית ("אמא, למה יש חושך ולמה סגרו את הדלת?") הפכו למאיימים באורח בלתי נסבל עבור נסיכותו המתוק, אז נטשנו.
אני מצרפת לכם את התלבושת היומית, ושיהיה שבוע טוב, טוב, טוב!

שמלה: מנגו