Translate

יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

הממ.. שנים

שנה חדשה #1 : אני מסתכלת על הריסים הארוכים והצפופים שלו, סבכה חומה-צהובה נהדרת, ויכולה לנחש את זירקוני הטורקיז שלו מתרכזים שם מתחתיה, האצבעות הקטנות שלו נמתחות בניסיון להגיע לכל שריג/מיתר כדי לנגן את האקורדים בצורה מדויקת והלשון יוצאת את גבולות השפתיים. לא מאמינה איך הוא פתאום נהיה לי מתבגר ששומע לד זפלין באוזניות במושב הבטיחות שלו מאחורה באוטו. ומנסה ללמוד לנגן בגיטרה. 


שנה חדשה #2: אנחנו שועטים בין המכוניות, לא במעבר החצייה לעבר המכונית שלנו. השמש מכה מעלינו באור קינקפלוקי בוהק ואני כרגיל רושפת עליהם בעניין כלשהו שכרגע אין לי מושג מה הוא היה (אולי שיעורי הבית המוזנחים של המיש?), כולי באקסטזה של בניית הטיעון העצבני; יורה את המילים. בזוית העין אני קולטת את הקשישה שעומדת על המדרכה נבוכה ואבודה (כן. אפילו בהרף זה היה ניכר), אבל היא עוברת לי מתחת לרדאר. אני פותחת את האוטו ובשיא תנופת העצבים: "תסלחי לי בבקשה", אני מסתובבת, נבהלת. "אל תכעסי עליי שאני שואלת", הקשישה הנבוכה מטעימה, "יש לך אולי עשרה שקלים לעזור לי"? "כן" אני אומרת לה, "שנייה". היא מודה כשאני משלשלת לידיה את המטבע ופונה, מעודדת מהצלחתה המפתיעה (בהתחשב בתנופת העצבים שהייתי שרויה בהם), לאישה שמוליכה כלב, שבקושי מאיטה את הליכתה לשמוע את הבקשה. עד שאני מתניעה את האוטו, היא מספיקה לפנות לזוג עם ילד בטיולון, גם הם, לא עושה רושם, שמתעכבים להקשיב. אני קצת מצטערת שסתם נתתי לה מטבע בלי לשאול אפילו מה היא בעצם צריכה (נזכרת שכשחיפשתי את המטבע היא מילמלה כל מיני דברים על נסיעות ותחנות אוטובוס). אני מאותתת, לוחצת על הגז ונוסעת משם.


שנה חדשה #3: אני כבר כמעט ולא מקבלת אנשים בעבודה. לייעוץ כלומר, עכשיו הפכתי להיות אמונה על תחום המחקר והפיתוח ובנוסף יש לי עוד כל מיני פרויקטים שקוששתי לי כמו קבוצת הנשים להעצמה תעסוקתית ואחרים. אני זוכרת שבעבודה הקודמת, כשבעיקר עסקתי במחקר ובנתונים, חלמתי על עבודה עם אנשים וייעוץ תעסוקתי פרטני נשמע לי אז כמו משהו חלומי. אז אחרי שקצת התנסיתי בזה, אני יכולה לומר בוודאות: הו, לא! רק לא עבודה עם אנשים! רק לא להסתכל בכל בוקר על יומן הפגישות ולייחל שאנשים יבריזו. בכל פעם להתחיל תהליך עם מישהו אחר, מישהו שפשוט בטוח שברגע שהוא מתיישב ומספר לי שתי מילים על עצמו, אני מיד יודעת לשטוח בפניו תכנית מפורטת ומדוקדקת לבניית עתידו התעסוקתי (הרווחי, המתגמל והמהנה). כי קודם כל הצעירים של היום איפפפפ, לא רוצים לקבל שום אחריות על החיים של עצמם וכמו כן, רילי?? שאני אייעץ?אני? שבעצמי לא יודעת מה לעשות עם החיים של עצמי? בטוחים? בקיצור, זה היה קשה מנשוא עבורי ואני מאוד שמחה שזה הפך לחלק שולי מאוד בסדר היום שלי ואני זוכה לקבל רק מקרים נבחרים ונקודתיים.

דברים שיצא לי לעשות בקיץ (בתמונות):

נהניתי לראות את מישמיש מצייר אלפי גרסאות של סלאש

כפיית שיניים התבקשתי להתפקד להשקת 'תולדות הכותרת' של פורטיס

השתובבתי עם יעלים

סבלתי במסיבות בריכה

חגגתי יום הולדת בחברת מתנות נאות

נפלתי בשגעת המיניונים ושקדתי על הנבטת דינוזאור מגומי

הפרחתי בלונים בטקס משאלות מטופש בבית ספר, בדיוק התקשרו מ-2002

טיילתי בירושלים בחברת ראיין 

ביליתי במקורות מים נוספים #1

ביליתי במקורות מים נוספים #2
לא בתמונות: פפאיה במייצגי לק מרהיבים, מישמיש סופג מסרים בעייתיים מירמי קפלן ועוד ועוד.

שנה טובה!


2 comments:

  1. אבל אבל אבל זה לא סלאש, זה פול סטנלי הידוע בכינויו "סטארצ'יילד".
    http://images5.fanpop.com/image/photos/25000000/Starchild-paul-stanley-25057705-534-412.jpg

    אני מרוצה מההתפתחות התעסוקתית *שלך*. לפי מה שאת מתארת ולמרות הקיטורים הקלילים, נשמע שהתמקמת.

    השבמחק
  2. טוב כשאת צודקת את צודקת! מבדיקה שערכתי התברר שמדובר למעשה ב"ההוא מקצפת".
    ובנוגע להתפתחויות התעסוקתיות כפי שכינית אותן.. לא. לא התפתחויות ולא התמקמתי והקיטורים אינם קלילים. מלנכוליה תעסוקתית וחוסר תוחלת מתארים את מצבי באופן קצת יותר מדויק. אני לא מוצאת את הדרך לעזור לעצמי..

    השבמחק