גיליתי פתאום את 'בעלת הבית' של נעה ידלין ואני חוגגת עליו. 1. איזה ספר מעולה! 2. למה אני לא כתבתי אותו?? (כי ככה בדיוק כתוב הספר שלי. לו הייתי יודעת לכתוב ספר). במקרה לגמרי שאלתי אותו מהספרייה. המישמיש ויתר על זכותו השבועית לספר ספרייה, וחיפשתי אחד עבורי כדי למלא את מקום הספר שהוא בחר לוותר עליו. לא מצאתי כלום והחלטתי לתת צ'אנס נוסף לנעה ידלין. לפני כמה חודשים לקחתי את 'חיי מדף' שלה, שהיה ספר כה גרוע לטעמי (טרחני, משעמם, מייגע וברנז'אי ) וסיימתי אותו רק כי אני לא קוויטרית. ממש התקשיתי לצלוח אותו. כך שלא היו לי יותר מדי ציפיות מבעלת הבית, אבל וואו. איזו הפתעה.
כותרת הפוסט לקוחה מהתכתבות מפלרטטת בין אסא גיבור הספר לקולגה שלו על רקע רגישות לשונית ששניהם חולקים. בעוד הוא גיחך על סטודנטית שכתבה לו על "עניין הרוקם עור וגידים", הקולגה דיווחה על מישהו שסיפר כי נכנס לחנות לרכוש סוודר, אבל "הסוודרים הסתיימו".
ועוד דבר. קשה להתחמק השבוע מדיון בסוגיית מזג האוויר. המנהלת שלי שמתגוררת בקיבוץ מלכיה שלחה לי הבוקר את תמונת החצר שלה:
אני אוהבת חורף, אבל זה מוגזם.
אנחנו, לעומת זאת בשבת האחרונה, ניסינו לקושש מעט שלג בפסגת הכרמל כדי להצליח לבנות איזו בובונת קטנטונת ולא ממש הצלחנו.
בכל מקרה, אי אפשר לומר שהסוודרים הסתיימו. לא ולא.
אז הנה שניים שאני חושקת בהם במיוחד.
 |
| מימין: Ostwald-Helgason במחווה לג'ף קונס, משמאל: הסוודר של Red Valentino |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה