חזרתי פתאום

זמן מה שאני מתכננת לשוב לפעילות וירטואלית כלשהי. עד כה לא ממש יצא לי להוציא את התוכנית אל הפועל. היום במקרה יצא לי לדפדף בכל מה שכתבתי כאן בשנה שעברה, מה שהותיר אותי משועשעת לגמרי מכמות התמורות העצומה שחלה בחיי בזמן שלא הייתי פה. התמורה החשובה והחיובית ביותר מנמנמת לה לידי על השטיח ומכונה בפי כל פפאיה. למעשה, הדבר הפרודוקטיבי ביותר שעשיתי השנה היה.. היא, על שלל הדימויים השגורים הנלווים לעשייה שכזאת בדרך כלל, 'לחמם בתנור', 'לאפות עוגה', או איך שלא נוהגים לכנות ייצור תינוקות. מוזר, תמיד חשבתי שאני "אמא של בנים", ולכן הופתעתי ממש לגלות שעתידה להיוולד לי ילדה. באופן כללי, לטפל בתינוקות זה קצת כמו לשחק בבובות (טוב, אולי אני נסחפת אל תתפסו אותי במילה), עם בנות זה הרבה הרבה יותר כיף! כשנולד לי המישמיש, בגדי תינוקות בכלל לא עשו לי את זה והקניינית המרכזית הייתה אמא שלי, אני המשכתי לקנות בגדים בעיקר לעצמי. עכשיו, כאמור, חזרתי לשחק בבובות, כך שתאוות הרכישה והפטיש העצום ל..פריטים הוכפל למגינת ליבו של חשבון הבנק החבוט שלנו.

יחד עם התינוקת החדשה ומלתחתה המתגבשת (מי אמר טרנץ' אפור עם בטנת לבבות?), נוספו לחיי עוד אקססוריז אמהיים שכבר שכחתי מקיומם כשהמישמיש בגר ושבזמן שחלף מאז ינקותו השתכללו והשתנו מאוד, ואני מתכוונת לכתוב עליהם בהמשך.

תמורה משמעותי נוספת שהתחוללה היא שעברנו לגור בספר (מלשון frontier). אני מודעת לכך שההגדרה המוניציפלית של מקום מגורינו אין לה דבר וחצי דבר עם ספר במשמעותו הגיאוגרפית, אבל זו ללא ספק ההרגשה שלי (האדריכל אינו שותף לה). אומר רק שאנו דרים ביישוב הנמצא (מעט) צפונית לחיפה. עברנו לכאן מסיבות כה פרוזאיות שאני לא ממש מוצאת טעם לפרטן. בכל מקרה, אני יכולה רק לדווח בהתרגשות שיש חיים מחוץ לתל אביב, ואפילו טובים מאוד. ואפילו מתלבשים כאן לא רע, ויש חנויות לרכוש בהן (בקרבת הבית שלי יש אפילו חנות שמוכרת פורנרינה) ובתי קפה חמודים ולא רשתיים לרבוץ בהם (חובה בחופשת לידה). ואני מתכוונת לכתוב על אלו ועוד המון דברים כאן בתקופה הקרובה אם רק מישמיש, פפאיה ואביהם החמוד אך עסוק להפליא, יאפשרו לי.

בשתי הפסקאות האחרונות שכתבתי הפפאיה התעוררה ותפסה את הפוזיציה החביבה עליה, על הציצי. כך שאני מקלידה ביד שמאל וזה קשה לי ממש. אז רק אסיים ואומר שבינתיים גם מקום העבודה שלי, שבפעם הקודמת שכתבתי חששתי לגורלו, התפרק וזה עצוב מאוד אחרי כל השנים הטובות והמהנות בסך הכל שעבדתי שם. בכל מקרה, זה מותיר אותי כעת מובטלת מעבודה בשכר (אך למעשה לא מובטלת בכלל מעבודה כי בכל הרצינות אין לי דקה לעצמי), ומקווה שהדבר יאפשר לי לכתוב קצת מדי פעם.