התלבושת היומית

כמובטח, פתחתי את עונת הסווטשירטים:

סוויטשירט: Pull&Bear

כפי שניתן לראות, אכלתי טוב בברצלונה

וגם, שיר ליום רביעי:

Less Is More?

בלי קשר לכלום (או עם) בימים האחרונים ההשראה ההתלבשותית ובכלל שלי, היא אלישיה פלוריק. כמובן שזה קורה בשל צפייה צפופה למדי ב"אישה הטובה". ודאי שאין לי בנמצא חליפות קוקטיות כשלה (וגם מנעד הבעות הפנים שלי רחב קצת יותר תכלס), אבל עד כמה שמזג האוויר מאפשר לי (והוא מאפשר, בעיקר זה המשרדי הממוזג מדי), אני מתנאה לי בז'קטונים  שאנליים סטייל (עם ג'ינס לא ניסחף, כן?) ונהנית ממראה אצבעותיי משוחות הלק המתקתקות על המקלדת (זה היה נראה הרבה יותר טוב על רקע שיקגו. זה ברור לי. אבל בנמצא רק עיירת פיתוח, סוג של, דרומית לחיפה).

נוף משרדי

בכלל, לאחרונה אני מוצאת את עצמי נאחזת באיזו אג'נדה סביבתית אופנתית, על מנת להצדיק (בפני עצמי בעיקר), מסעות קניות אינטסיביים שאני עורכת בארוני שלי. ויש מציאות לא רעות בכלל! אני לחלוטין מרוצה בחלקי, אפילו שבשנה שעברה עשיתי מכירה עם חברות בגינה, ואווררתי לעצמי חצי ארון, נשארו עוד המון אוצרות נשכחים.
אני ממש מחכה כבר לחורף, שיעמוד השנה מבחינתי בסימן סווטשירטים.

חוץ מזה, חזרתי מברצלונה. זה היה הביקור הראשון שלי בעיר. אימא שלי החליטה לפנק את אחותי ואותי בטיול על חשבונה. קשה להגיד שנחנו, אבל היה כל כך כיף! בין כל האתרים הידועים, ביקרנו גם בביתן ברצלונה. האדריכל השביע אותי שאין מצב שאחזור מברצלונה מבלי לבקר בביתן. ואכן לא התאכזבתי. ביתן ברצלונה תוכנן כביתן הגרמני בתערוכה הבינלאומית של ברצלונה בשנת 1929 על ידי האדריכל מיס ואן דה רואה. מאוחר יותר פירקו אותו והוא שוחזר מחדש לפני כשני עשורים. הביתן מהווה למעשה מופת של עיצוב מודרניסטי מינימליסטי ומוקפד, ובתוכו מוצב גם כיסא ברצלונה המפורסם והאלמותי. את גישתו של מיס ואן דה רואה לאדריכלות ולחיים האסתטיים ובכלל ניתן לתמצת במשפט המזוהה עמו: לס איז מור. כחובבת אסתטיקה יש לי דיאלוג (שלא לומר דיאלקט) ממושך עם האמירה הזאת. בתיאוריה, אני מאוד מתחברת למודרניזם והמינימליזם המוקפד, לניקיון, לזה שאין שום דבר מוגזם ומיותר. לתכליתיות. בפועל, בחיים עצמם, אין דבר שיותר רחוק ממני. שלא מתוך מחשבה ותכנון יוצא שלרוב אני נוקטת בגישת: "זה יפה? יאללה, תעמיסי". מינמיליזם זו תמיד מין מטרה נשאפת ולא מושגת עבורי.

קצת תמונות מהעיר, ללא ביתן ברצלונה דווקא:

אז מה עוד עשיתי בברצלונה מלבד האובייס? המלון שלנו נמצא בפינת הרחוב המקסים Passige de la Garcia וכיכר קטלוניה (במין רחובונצ'יק קטנטן), החדר היה בקומה החמישית הגבוהה היחסית. מול חלוני הייתה לי האפשרות לתצפית מתמשכת על המתרחש בתחנת הרדיו 'רדיו ברצלונה' שפעלה בכל שעות היום והלילה, וכמה שהיא רחשה וגעשה באקשן לילי מסוגים שונים.. (לא מה שאתם חושבים). היה כיף!